top of page
גלורי לזכרם.jpg

לזכרם

פעילות העמותה לזכרם של יקירינו, ד"ר שמחה זאב רודמן וכלתו ד"ר שירה שיינדל רודמן (לבית בריליאנט) שנפטרו בסמיכות זה לזו, ולזכר חברינו היקר רפאל יותם כהן וחיים בן אריה .

 

לע"נ החיילים והאזרחים הקדושים שנרצחו בטבח ובמלחמת 'חרבות ברזל'.

ולזכרם של כלבי עוקץ שנהרגו בהגנה והצלת חיי אדם, וכלבי המשפחה שנספו או נעדרים מאז הטבח הנורא.

לצפיה טקס פרידה מכלבי יחידת עוקץ

לצפיה כלבי משפחה נעדרים מאז הטבח

לזכרו  ד"ר שמחה רודמן 1933-2023

ד"ר שמחה היה אדם עניו, צנוע ומכבד כל אדם באשר הוא, וכך גם חינך את ילדיו לאהוב ולכבד את הבריות כולם.

חודשים אחדים טרם פטירתו, שיתפה אותו בתו אריאל רודמן פינרט על מיזם ד"ר כלב שיזמה, וזכתה לברכת הדרך ממנו. גם הוא האמין שאהבתם הטהורה של כלבים, בדיוק כפי שהוא אהב אנשים, בכוחה לחולל פלאים.

ד"ר שמחה זאב רודמן נולד ב 1933, בסנט לואיס ארה"ב, בתאריך שלימים נקבע ל 'יום ירושלים'. בגיל 18 החל לימודי דוקטורט בפיזיקה ב 'וושינגטון יוניברסיטי' שבסנט לואיס. הוא המשיך לפוסט דוקטורט בפיזיקה רדיואקטיבית. ד"ר שמחה היה גאון, אך מעולם לא הודה בכך, שכן היה עניו וצנוע מאוד. בסוכות 1978, עלה ארצה יחד עם אשתו ושלוש בנותיהם, ובארץ נולדו עוד שני ילדים. בעקבות אהבתם הגדולה לארץ ישראל וירושלים, בחרו לחיות בבירה במשך שנים רבות ולגדל בה את ילדיהם. הוא עבד במשך כ-20 שנה בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, כפיזיקאי במכון שרת. אהבתו הגדולה לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל הובילו אותו ביום יום. "זיידי" (סבא ביידיש) נפטר בשיבה טובה בגיל 90, שלושה ימים לפני חנוכה 2023, הותיר אחריו משפחה ברוכת ילדים, נכדים ונינים הגדלים לאורו ומוקירים את זכרו. בכ"א כסלו, תשפ"ד נמצא זיידי יושב בכיסאו כשהוא ללא רוח חיים. יש שיאמרו, כי צער ושברון הלב על פטירת כלתו האהובה ועל המלחמה האיומה שפקדה את ישראל ב 7-10-23, הכריעו את ליבו העדין.

לזכרה  ד"ר שירה רודמן 1977-2023 

ד"ר שירה רודמן הייתה רעיה ואמא מסורה ביותר לילדיה, חינכה אותם לערכים של משפחתיות ולמימוש והכרה עצמית. 

שירה הייתה בת ואחות אוהבת ומשפחתית, אשת טבע וטיולים, אידיאליסטית וחכמה, ענווה וצעירה ברוחה.

שירה הייתה אמורה להתחיל התמחות בפסיכיאטריה בספטמבר 2023, אך שבוע לפני כן נפטרה במפתיע מסרטן אלים. 

היא אהבה ביותר כלבים מגזע האסקי סיבירי וחלמה לגדל אחד בביתם בגבעת החי"ש.

שירה נולדה בארה"ב בתשל"ז (1977) להוריה אפי ודינה בריליאנט. כעבור שנתיים, עלתה המשפחה הקטנה ארצה, ולאחר תקופה קצרה השתקעו ברעננה. שם בילתה שירה את שנות ילדותה, מוקפת חברות קרובות שנשארו עמה עד יומה האחרון. שירה למדה בתיכון 'צביה' ואת השירות הלאומי עשתה בהדרכת טיולים בירושלים שכל כך אהבה. היא המשיכה לגור בירושלים ולעסוק בהדרכה גם שנים אחר כך, יחד עם התנדבות של שנים רבות ב'בית הגלגלים'. לשירה היתה יכולת לימודית מרשימה ואהבת אדם עמוקה, ולכן לאחר תקופה משמעותית של לימוד תורה במדרשה, היא פנתה ללימודי רפואה. עם זאת, היא לא למדה ברצף. היה לה חשוב לעסוק רק במה שהיא מאמינה בו, ולכן, באמצע לימודי הרפואה, עברה לשנת לימוד תורה במדרשת מגדל עוז. גם בהמשך דרכה, שילבה שירה את לימודי הרפואה עם לימודים במדרשה. כאשר כמעט סיימה את לימודי הרפואה, בחרה לפנות לכיוון יותר בין-אישי והחלה בלימודי עבודה סוציאלית. בתקופה זו נישאה שירה לדוד רודמן והם בחרו לבנות את ביתם בגבעת החי"ש שבגוש עציון. לשירה ולדוד נולדו ארבעה ילדים – נהרה ואלומה, כרם ונטע- ושירה בחרה להתמסר ולהשקיע בגידול הילדים בבית. לאחר 12 שנה, החליטה לחזור לרפואה ולהתמחות בפסיכיאטריה, מתוך מחויבות לעולם הבין-אישי. גם הפעם, הלכה בדרך שהאמינה בה, וקיבלה אישור למסלול התמחות ייחודי משלה, שכלל כמה שיותר ימים במרפאות ובקהילה ופחות במחלקות האשפוז, זאת מתוך הבנה ואמונה, כי טיפול במתמודדי נפש מוטב שיעשה כשהמטופל מוקף בסביבתו התומכת ולא במנותק ממנה. שבוע לפני תחילת ההתמחות, נפטרה במפתיע מסרטן אלים. ערכיה, חיוכה וצחוקה מאירים גם אחרי לכתה. "... בזיכרון שלי אני מוצא את עצמי מגולגל עם הפנים למעלה על מיטת האמבולנס לכיוון המיון. אני ממשש את הפנים ביד ימין, מרגיש שמשהו ממש לא טוב קרה להן. את יד שמאל ורגל שמאל אני לא מסוגל להזיז. אני בוכה מכאבים, מפחד ממה שהולך לקרות עכשיו ומתחנן למורפיום ואז פתאום, כמו איזה מלאך משמיים, אני רואה מעליי את הפנים של אחותי שירה. היא מתכופפת אליי ולוחשת "אל תדאג אני כאן איתך". ברגע הראשון חשבתי שאני הוזה. איך זה הגיוני שהיא פה? מתברר שהיא שמעה מההורים על התאונה ושאני בדרך להדסה, היא לקחה מהר חלוק רופאים והגיעה למיון עוד לפני האמבולנס. כשהיא הגיע, היא פשוט עשתה כאילו היא חלק מהצוות שהכניס אותי פנימה והחזיקה לי את היד, איזה אומץ! כולה סטודנטית לרפואה. רק אחרי דקות ארוכות מישהו שאל אותה מי היא בעצם, והיא נאלצה לצאת." (מתוך הספר 'תורה חיים של' לע"נ שירה, אורי בריליאנט, 2024)

לזכרו  יותם רפאל 2013-2023

יותם נולד בכד כסלו , יום לפני חנוכה, תינוק מתוק להפליא עם חן מיוחד.

האח הקטן מתוך שבעה אחים ואחיות, היה שובב במיוחד ומחובר מאד לאמא שלו!!!

תמיד היה לו חוש הומור ייחודי!

 

בגיל שנתיים וחצי אובחן בלוקמיה חריפה ומיד נכנס לסבב טיפולים  כימותרפיים, שלא הצליחו למגר את המחלה לגמרי והוא נאלץ להיכנס לתהליך של השתלה.

לאחר בדיקות התברר שאחותו הגדולה אלישבע, אז בת 18, נמצאה כמתאימה לו ב100% .

ההשתלה הראשונה הייתה כשהיה בן 3 וחודש והתבצעה בביה"ח הדסה עין כרם. 10 חודשים בדיוק מההשתלה הראשונה המחלה חזרה. האופציה במקרים אלו היא השתלה שניה, גם הפעם מאלישבע, רק הפעם מדם עורקי ולא מהעצם ישירות. ההשתלה השניה היתה כמה ימים לפני ליל הסדר. לאחר התאוששות ארוכה יותם התחזק וחזר אפילו לגן, שם הוא נהנה לבלות עם חבריו. השכנים שלנו הביאו כלב מסוג גולדן רטריבר והוא היה משחק איתו מדי פעם. למרות שמעולם לא חלמנו שיהיה לנו כלב, פתאום חשבנו לעצמנו- כמה טוב יהיה אם יהיה לנו כלב משלנו. נרשמנו לרשימת המתנה לקבל גור מחוות גידול של גולדנים, אך אז פרצה הקורונה והכל נתקע. לאחר שנתיים וחצי, כשיותם כבר סיים את לימודיו בגן ונערכנו לכך שהוא עולה לכיתה א', בדיוק בראש השנה, פרצה המחלה בפעם השלישית. הפעם שוב דובר על השתלת מח עצם, אך הפעם הסיכון עלה לגבוה ביותר כיוון שהתורם יהיה אבא שלו שמתאים לו ב50%. ההגיון היה שאם התאמה מלאה לא מצליחה לחסל את הגידול, כאן נשתמש בחוסר התאמה מלא שיתקוף אותו. ויצאנו לדרך והוספנו לו שם - רפאל יותם למרות הסגרים והקורונה הוא עבר את ההשתלה השלישית בהצלחה, אך ההחלמה הפעם היתה מאוד מאתגרת. לאחר חצי שנה שבנו לבית הספר בליווי סייעת רפואית כדי למנוע זיהומים ככל הניתן. הפעם ההשתלה החזיקה שנה בדיוק. בבדיקת מח העצם בתום שנה מההשתלה התגלו תאים סרטניים. מעט, אבל הם היו שם. כאן כבר לא היה לרופאים מה להציע פה בארץ ופנינו לכל מיני פתרונות שונים ומגוונים בעולם. בדרך נס ממש הגענו לניסוי קליני מתקדם שמתבצע בארה״ב ומראה התחלה של נתונים מבטיחים. הסכום לניסוי היה אסטרונומי, כך שבמקביל להכנות לטיסה נזקקנו לקמפיין מימון. בינתיים פגשנו במקרה באריאל, שמתגוררת במושב סמוך אלינו. לגלורי שלה נולדו גורים מתוקים ואריאל הזמינה אותנו לשחק איתם. רפאל יותם ממש התלהב, במיוחד מגור אחד שמנמן במיוחד שאיתו שיחק כמעט שעתיים. זו היתה אהבה ממבט ראשון!!! חזרנו הביתה בידיעה שהטיסה מתקרבת והאישורים המיוחלים בדרך... יום ההולדת של רפאל יותם חל באותו שבוע ביום שישי. חגגנו לו עם החברים בביה״ס ובדרך הביתה אריאל התקשרה, שבדרך נס התפנה לה גור אחד והאם אנחנו מעוניינים?!? המבט הנלהב של רפאל יותם ושאר אחיו לא הותיר לנו ספק, ולקחנו אלינו את לא אחר מהגור השמנמן ההוא והמתוק, בלי שום נסיון או ידע איך לטפל בו! אילתרנו מקום ושמיכות ואריאל ציידה אותנו בכלוב ובאוכל וככה הסיפור שלנו עם סימבה התחיל. לאחר שבועיים כבר טסנו לניו יורק לניסוי שהיה אמור לתת מענה לטווח קצר. בפועל הטיפול ניקה את רפאל יותם מתאים סרטניים כמעט לשנתיים! סימבה נשאר פה בארץ עם שאר האחים והכניס כל כך הרבה שמחה ועניין לבית . התחלנו טיפול ארוך של כמה חודשים. לאחר שלושה חודשים חזרנו הביתה לחג הפורים ורפאל יותם הפציר בנו שנעשה זאת בהפתעה בלי לספר לאף אחד. מי שלא ראה את ההתלהבות של המפגש הזה עם כולם, ובמיוחד עם סימבה, לא ראה שמחה אמיתית מימיו!!!! במשך השנתיים הללו היינו טסים לקבל טיפול לחודש הקרוב ולעשות סבב בדיקות וחוזרים הביתה לשלושה שבועות וכך חוזר חלילה. בהמשך היה טיפול נוסף בסנט לואיס והיינו בטוחים שזה יהיה אשפוז ארוך מאוד, אך זה הפך לנס גלוי כי גילינו שהמחלה נעלמה כליל. באותו בית חולים בסנט לואיס נחשפנו לראשונה לכלבים טיפוליים שמלווים ילדים בדרך לבדיקות כמו CT או הקרנות. זה היה חידוש מרענן ומשמח, פרויקט מרגש במיוחד שיכולנו רק לפנטז שביום מן הימים יקרה גם בארץ. היינו שם כשבועיים וחזרנו הביתה שמחים וטובי לב. ואז נולדו עוד גורים לגלורי. שוב הוזמנו לבקר והפעם לא הצלחנו לצאת בלי גור נוסף. רפאל יותם בחר בגור קטן ועדין וקרא לו אולי. עכשיו היה לנו צמד - סימבה ואולי. היומיום של רפאל יותם היה סביב שני המתוקים. מהרגע שסימבה העיר אותו בבוקר(בליקוק הגון) וכל היום משחקים ושעשועים, עד שהיה ממש נרדם עליהם בלילה. הם שניהם היו מקור לרוגע ושמחה בשבילו. סימבה היה כבר בן שנה וחצי והיה רגיש למצבו מאוד. אם קיבל טיפול לוריד המרכזי בבית על ידי אחות, סימבה פשוט בכה ולא הפסיק להסתובב סביבו. זה היה קשר של אהבה ורגישות מצד שניהם. פעם סימבה הוכש על ידי נחש, ועד שהוא לא הבריא מזה רפאל יותם לא הצליח לישון בלילה בלעדיו. בנובמבר 2023 חזרה שוב המחלה . הפעם היה ברור שהניסוי שעבד עד כה לא רלוונטי ועלינו לחפש משהו אחר. מצאנו ניסוי נוסף וטסנו לניו יורק. לאחר חודשיים של טיפול, רפאל יותם חטף זיהום חיידקי ולצערנו גופו קרס והוא נפטר. היום הכלבים המתוקים מהווים עוגן לשאר האחים שלו וגם עבורנו בהתמודדות עם האובדן והחסר. אנחנו ממש בתחושה ש״במותו ציווה לנו את הכלבים!״ שני הכלבים האלו משמעותיים ביום יום שלנו וביכולת של כולנו, ובמיוחד של הילדים, להתמודד עם השכול, עם תחושת החוסר והשקט שנשאר... אנחנו מבינים היום כמה משמעותית בהצלחת הטיפול היתה נוכחות שני הכלבים בחייו של רפאל יותם, והיום מעריכים מאוד את העובדה שהם נשארו כאן אחריו ויחד, אנחנו לומדים לקום מחדש!

bottom of page