כלבנות טיפולית-רפואית בזמן אשפוז: איך זה משפיע על ההחלמה

אשפוז הוא תקופה שבה החיים הרגילים נעצרים ומוחלפים בשגרה חדשה של מחלקות, בדיקות וצוותים רפואיים. תדמיינו אדם שנכנס לבית חולים עם כאב ודאגה, ומוצא את עצמו בתוך מקום זר שבו כל צליל, ריח ומבט מזכירים לו שהוא חולה. תחשבו על משפחה שמנסה להחזיק מעמד בין עבודה, ילדים וביקורים, ומגלה שהלב נשאר רוב הזמן ליד מיטת האשפוז. בתוך המציאות הזו לא רק הגוף מתמודד, אלא גם הנפש. כל יום מביא איתו שאלות, פחדים ותקווה קטנה שמשהו ישתפר. יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים שהעומס הרגשי הזה משפיע ישירות על ההחלמה, ושכלבנות טיפולית יכולה להוסיף בתוך האשפוז שכבה של תמיכה רגשית וחום אנושי.

מה מרגישים לעיתים מטופלים ובני משפחה במהלך האשפוז?

בימים הראשונים של האשפוז רבים מרגישים שהם נוחתים בעולם אחר. לוקחים מהם את הבגדים ואת השגרה ומחליפים אותם בחלוק, בצמיד ובסדר יום שנקבע על ידי לוח בדיקות וטיפולים. מטופל יכול להרגיש שהוא מאבד שליטה, לא יודע מה צפוי לו היום ומי יכנס לחדר בעוד רגע. חלק חוששים מכאב, חלק חוששים מתשובות הבדיקות, וחלק מפחדים פשוט להישאר לבד בלילה. אצל ילדים התחושות האלה יכולות להתעצם, כי הם פחות מבינים מה קורה סביבם ורואים בעיקר רופאים, אחיות ומכשירים. בני המשפחה מצדם מנסים לעודד, לשאול שאלות עבור המטופל ולהיות שם כמה שיותר, אבל גם הם סוחבים עייפות, דאגה ולחץ יומיומי. כל אלה יוצרים מתח מתמשך בחדר ובמסדרון. כשמתח כזה נמשך ימים, הוא יכול לגרום למטופל להתכנס פנימה, לדבר פחות, לשתף פעולה פחות עם הצוות ולחוות את כל התהליך כמשהו שקורה לו מבחוץ. בשלב הזה ברור כמה חשוב שיהיה בתוך המחלקה מענה רגיש ופשוט לעולם הרגשי, בנוסף לסדרת הטיפולים הרפואיים.

איך כלבנות טיפולית-רפואית משנה את האווירה במחלקה ומוסיפה רוגע וביטחון?

כניסה של כלב טיפולי למחלקה יוצרת שינוי כמעט מיידי בתחושה. במקום לראות עוד אדם בחלוק, המטופל רואה דמות מוכרת מהחיים שבחוץ - כלב רגוע, סקרן, שניגש בעדינות ומזמין קשר. כלבנות טיפולית משתמשת בקשר הזה כדי להציע למטופל רגע מרענן, פתאום השיחה עוברת משאלות על תרופות ומכשירים לשאלות פשוטות על הכלב, על מה הוא אוהב, על איך הוא מתנהג. יש מטופלים שמתחילים לספר על כלב שהיה להם פעם, על טיולים שעשו, על רגעים שמחים. השיח הזה מזכיר להם שיש להם חיים מעבר לאשפוז, שהם מישהו עם סיפור, עבודה, משפחה וזיכרונות, ולא רק מספר מיטה. גם הגוף מגיב. מגע של יד בפרווה, ישיבה רגועה ליד הכלב והקשבה לנשימה שלו יכולים להפחית את רמות החרדה. כשמשלבים כלבנות טיפולית בצורה קבועה ומסודרת בתוך האשפוז, המטופל יודע שיש לו במהלך השבוע רגעים שבהם מישהו מגיע במיוחד בשבילו לחוויה טובה, לא רק לעוד בדיקה. תחושת הביטחון גדלה, והמחלקה מרגישה פחות מאיימת ויותר בייתית.

באיזה אופן כלבנות טיפולית-רפואית בזמן אשפוז מחזקת שיתוף פעולה עם טיפולים ובדיקות?

אחד הקשיים הגדולים בזמן אשפוז הוא שיתוף פעולה רציף מצד המטופלים. יש מי שמתקשה להגיע לבדיקות בזמן כי הוא מפחד, יש מי שמסרב לצאת מהמיטה לטיפול, ויש ילדים שלא רוצים להיפרד מההורה גם לדקה. לפעמים הסירוב לא נובע מחוסר רצון להחלים, אלא מעומס רגשי ומתח שלא מקבל מענה. כאן יכולה כלבנות טיפולית לעזור בצורה מאוד מעשית. מפגש עם כלב טיפולי יכול להפוך יציאה מהמיטה לאתגר שנראה אפשרי יותר. מטופל יכול להסכים ללכת כמה צעדים במסדרון אם הכלב נמצא לצידו, או לשבת על כיסא בעת בדיקה כשיד אחת מונחת על גבו של הכלב. אצל ילדים אפשר לראות איך המפגש עם הכלב מחזק אומץ לפני טיפולים כואבים יותר, כמו בדיקות דם או בדיקות הדמיה. במקום לחשוב רק על הציוד והמחטים, יש מוקד נוסף של תשומת לב שנותן כוח. כלבנות טיפולית אינה מכריחה את המטופל לשתף פעולה, אבל היא יוצרת עבורו סיבה טובה יותר להסכים. כאשר המטופל מרגיש שיש לצידו דמות קבועה ונעימה, קל לו יותר לעשות את הצעד הבא. עבור הצוות הרפואי והשיקומי זו הקלה גדולה, כי הם מקבלים הזדמנות לעבוד עם מטופל שנמצא במצב רגשי מעט יציב יותר ומוכן לשמוע ולהקשיב.

איך כלבנות טיפולית-רפואית משפיע על משפחות ועל צוותים שנמצאים יום יום במחלקה?

אשפוז אינו חוויה של המטופל בלבד. בני משפחה מבלים שעות ארוכות ליד המיטה, מחכים לתשובות, מנסים להבין הסברים רפואיים וגם לשמור על עצמם ועל שאר בני הבית. כשהם רואים את יקירם יוצר קשר חיובי עם כלב טיפולי, הם מקבלים רגע של הקלה. פתאום יש בחדר חיוך, יש שיחה אחרת, יש רגע שבו אפשר לראות את האדם שהם אוהבים בצבעים קצת יותר חיים. זה יכול לחזק את תחושת התקווה ולהקל מעט על תחושת חוסר האונים. גם לצוותים האחראים על המחלקה, לאנשים שעובדים יום ולילה בתוך המציאות הזו, יש מקום להרוויח מכלבנות טיפולית. עבודה מתמשכת עם כאב, חרדה ואובדן שוחקת נפשית. כשהצוות רואה איך מפגש עם כלב טיפולי עוזר למטופל להירגע, להקשיב ולהתקרב, הוא מרגיש שיש לו שותף נוסף שמחזיק את המרחב. האווירה בחלק מהמפגשים נעשית פחות מתוחה, והקשר בין הצוות למטופל יכול לעבור דרך רגעים חיוביים יותר. מקום שבוחר לשלב כלבנות רפואית בזמן אשפוז מעביר מסר ברור לכולם: רואים כאן גם את הרגשות, ומבינים שהדרך להחלמה עוברת גם  דרך הנפש.

איך כלבנות טיפולית-רפואית בזמן אשפוז מעודד החלמה?

תדמיינו אשפוז שיש בו לא רק בדיקות, תרופות וצילומים, אלא גם רגעים קבועים של מפגש עם כלב רגוע שמגיע יחד עם איש מקצוע, יושב ליד המיטה ומזמין שיחה אחרת. בתוך אשפוז כזה המטופל מרגיש פחות לבד, המשפחה מרגישה שיש עוד מישהו שחושב על הצד הרגשי, והצוות מרגיש שיש לו כלי נוסף שעוזר לו ללוות את האדם בתקופה הלא פשוטה הזו. כלבנות טיפולית בזמן אשפוז הינה גישה טיפולית שמכירה בכך שהלב והנפש משפיעים באופן ישיר על היכולת של הגוף להחלים. כאשר מתייחסים לטיפול הרגשי כחלק מהתמונה המלאה, חוויית האשפוז יכולה להיות קצת פחות מאיימת, קצת פחות מבלבלת וקצת יותר מחזקת. החדר נשאר אותו חדר, המחלקה היא אותה מחלקה, אבל האווירה והתחושה הפנימית משתנות, ואלה שינויים שיכולים ללוות את המטופל ואת המשפחה גם הרבה אחרי שמסתיים האשפוז.

ד”ר כלב: למה כדאי לשלב כלבנות טיפולית-רפואית בבית החולים שלכם?

מיזם ד”ר כלב פועל מתוך הבנה עמוקה של מה שעובר על מטופלים, משפחות וצוותים בתוך מחלקות האשפוז, ומתוך אמונה שאפשר להפוך את התקופה הזו למעט אנושית וחומלת יותר. אנשי המיזם מביאים איתם ניסיון בעבודה לצד צוותים רפואיים בבתי חולים שונים, ויודעים איך להתאים פעילות מבוססת כלבנות טיפולית לסביבה מורכבת ומלאת אתגרים. הם רואים מול העיניים את האדם שבמיטה ואת המשפחה שסביבו, ופועלים בשיתוף פעולה עם אנשי המקצוע במקום כדי ליצור רגעים של רוגע, חיוך ותחושת ביטחון בתוך היום העמוס. אם אתם מנהלים בית חולים, מחלקה או מסגרת אשפוז אחרת ורוצים לתת למטופלים שלכם מענה רגשי אמיתי לצד הטיפול הרפואי, שיתוף פעולה עם ד”ר כלב יכול להיות צעד משמעותי בכיוון הזה. פנו אלינו למיזם כבר היום ותראו שזו היא  הזדמנות לשלב כלבנות טיפולית גם אצלכם, ולהוסיף למחלקות ממד נוסף של אנושיות ותמיכה שמלווה את ההחלמה בכל יום מחדש.

הנה סיפור אמיתי שקרה

שתי נכדות בנות 7 ו-10 הגיעו לבקר את סבתן במחלקה הקרדיולוגית. הן כל כך אהבו את סבתא, כל כך התרגשו לבוא לבקר אותה.

אבל כשהן נכנסו לחדר, העולם נראה אחרת. סבתא שאהבו נראתה קטנה ופגיעה במיטה הלבנה. סביבה צינורות, מכשירים שמשמיעים קולות, ואווירה שלא הכירו. הן עמדו ליד הדלת, לא יודעות איך להתקרב.

ואז בסטי הגולדן רטריבר הטיפולי הופיע.

מבחינתו, כולם שווים - לא משנה אם זה ילדה בת 7 או סבתא בת 70. לא משנה אם מישהו במיטת בית חולים או עומד בפתח. בעדינות האופיינית לו, הוא עלה על המיטה ונשכב בנחת למרגלותיה של הסבתא.

"יש לי פה מלפפון," אמרה הסבתא ונתנה לנכדות פרוסות שנשארו במגש מארוחת הצהריים שלה. "בואו תאכילו אותו."

הנכדות התקרבו. תחילה באיטיות, ואז בביטחון רב יותר. בסטי קיבל כל פרוסה בשמחה, הזנב שלו מכשכש, והאווירה בחדר השתנתה לגמרי.

תוך כמה דקות, הנכדות ישבו לצד המיטה, מלטפות את בסטי, מספרות לסבתא מהיום בבית הספר, ושוכחות לגמרי מהצינורות והמכשירים.

בסטי עשה מה שהוא עושה הכי טוב - הוא פשוט היה שם, והזכיר לכולם שאהבה חזקה יותר מפחד.