כלבנות שיקומית- למה דווקא כלבים מצליחים לפתוח את הלב?

שיקום אחרי מחלה, פציעה או ניתוח הוא תהליך ארוך ומאתגר שגם הגוף וגם הנפש עוברים בו טלטלה. בתוך ימים מלאים בבדיקות, תירגולים, תרופות ומכשירים, קל מאוד לאבד תחושת שליטה ולפעמים גם את התקווה. מטופלים מרגישים עייפות, פחד, תסכול ולעיתים בושה על כך שהם פחות עצמאיים ותלויים באחרים. בני משפחה מרגישים שהם מנסים להחזיק את כולם, אבל מבפנים גם הם נשחקים ונעים בין דאגה, עייפות ותקווה זהירה. צוותים רפואיים ושיקומיים נותנים את הכול, אבל נאלצים להתמודד עם עומס מקצועי ורגשי גדול ועם תחושה שאין להם תמיד את הזמן והכלים להגיע ללב של כל מטופל. בתוך המציאות הזו יש צורך במשהו נוסף, שמוסיף לשיקום עוד רובד . כאן נכנסת לתמונה כלבנות רפואית-שיקומית, שמוסיפה לתהליך השיקום מענה אנושי, חם ומקצועי, ומבקשת לחזק את האדם שנמצא בתוך כל התהליך.

כיצד המצב הרגשי משפיע על השיקום?

כשהתכנית השיקומית מתמקדת כמעט רק בגוף, אפשר להגיע למצב שבו המטופל עושה תרגילים, מגיע לבדיקות ועובר טיפולים, אבל בפנים הוא נסגר. הוא לא תמיד משתף במה שהוא מרגיש, לא מספר עד כמה הוא מפחד או כמה הוא מיואש, ולפעמים פשוט מוותר בשקט. הדבר יכול להתבטא בסירוב להגיע לטיפולים, בעיכוב ביציאה מהמיטה, בהחמצת תרגילים חשובים או בתחושה כללית של התנגדות ועייפות. גם אצל ילדים רואים זאת היטב, כאשר ילד שמפחד מהסביבה הרפואית נאחז בהורה, מסרב לשתף פעולה ומרגיש שכל מה שקורה סביבו גדול עליו. בלי מענה רגשי מספק, תהליך השיקום עלול להיות איטי, כבד ומלווה בתחושת בדידות, גם אם מבחינה רפואית הכל מתנהל לפי הספר. גישה כמו כלבנות רפואית-שיקומית נועדה לענות בדיוק על הפער הזה, ולתת מקום לתחושות ולרגשות כחלק טבעי מהדרך חזרה לחיים.

למה כלבים מצליחים לפעמים לפתוח צוהר לנפש כאשר המילים כבר לא עוזרות?

במקומות שבהם מילים לא מצליחות לעבור, קשר עם בעל חיים יכול להיות גשר עדין ובטוח יותר. כלב טיפולי אינו שואל שאלות קשות, אינו מבקר ואינו משווה בין הצלחה או חוסר הצלחה. הוא לא שופט ולא נרתע ממוגבליות או שוני. הוא פשוט נמצא שם, ניגש לאט, מאפשר ליטוף, מביט במטופל ונותן תחושת קבלה בלי תנאים ובלי ציפיות. עבור מטופלים רבים, הרגע שבו הם מושיטים יד לכלב הוא הרגע הראשון שבו הם מרשים לעצמם להתרכך אחרי תקופה ארוכה של התגוננות. יש מי שמתחיל לספר על כלב שהיה לו בבית, יש מי שמחייך לראשונה אחרי ימים של שתיקה, ויש מי שמוכן לפתע לשבת, לגעת ולהיות נוכח ברגע. בתוך מפגשים כאלה הצוות רואה פתאום את האדם שמסתתר מאחורי האבחנה, ומקבל הזדמנות להכיר אותו קצת יותר לעומק. כאשר משתמשים בגישה הזו בצורה מקצועית ואחראית, הקשר שנוצר בין אדם לכלב הופך לבסיס לעבודה רגשית פשוטה ונגישה, שמאפשרת לדבר גם על פחד, כאב ותקווה, וגם לשאול יחד מה יעזור לו להרגיש בטוח יותר בתוך כל מה שהוא עובר.

איך חיבור נכון בין צוות מקצועי וכלבנות רפואית-שיקומית יכול לשנות את חוויית השיקום?

כאשר תכנית שיקום בוחרת לצרף לעבודה היומיומית גם אנשי מקצוע שמתמחים בקשר טיפולי עם כלבים, היא מוסיפה לעצמה שותף נוסף למשימה המורכבת של ליווי המטופלים. הכלב והכלבן הטיפוליים אינם מחליפים פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק, פסיכולוג או רופא, אלא מצטרפים לצוות המקצועי ומחזקים את מה שכבר קיים. מפגש עם כלב טיפולי-שיקומי יכול להפוך תרגיל שיקומי מפחד ומאמץ לפעילות שיש בה גם עניין ואפילו הנאה פשוטה. מטופל שמתקשה להניע יד או רגל יכול להתעודד כשהמטרה של התרגיל היא להגיע לכלב, להכיל אותו, לשחק איתו משיכות חבל בו או להתקרב אליו כמה צעדים נוספים. הגישה הזו מאפשרת לצוות השיקומי להגיע אל המטופל מזווית אחרת, ולהפוך את היום שלו לפחות מאיים ואת התירגול ןהמאמץ למהנים יותר. ברגע שהמטופל מרגיש שיש לו סיבה טובה לצאת מהמיטה, לשתף פעולה ולהתמיד, השיקום כולו מקבל אנרגיה חדשה וחיובית יותר. כאשר נוצרת תחושה כזו, גם לצוות עצמו יש יותר כוחות להמשיך ללוות את המטופלים לאורך זמן.

מה מרוויחים מטופלים, משפחות וצוותים במרכז שיקומי המטמיע כלבנות רפואית-שיקומית?

ההחלטה לשלב גישה כזו במסגרת שיקום משפיעה על יותר מאדם אחד. המטופל מרוויח רגעים של קרבה, ושותפות, הוא זוכה להתעמל לא רק מול מיכשור אלא  יחד עם כלב טיפולי המגיב אליו, נענה לו, שותף אמיתי בתרגולים, נותן קונטרה אך גם תגמול וסיפוק מהמאמץ המשותף של שניהם, הללו מאזנים את השעות הארוכות של בדיקות וטיפולים ומזכירים לו שהוא עדיין אדם שלם ולא רק מטופל. בני המשפחה מרוויחים הזדמנות לראות את מי שיקר להם מחייך, משחק ומגיב, הצוות מרוויח כלי נוסף שעוזר לו לגשת למטופלים שמתקשים לשתף פעולה ולהתגבר על התנגדויות, וגם מקבל בתוך יום העבודה הקשה רגעים קטנים של רוך ואנושיות. האווירה במחלקה יכולה להשתנות כאשר יש בה מקום לרגעים של רוגע, מגע ושמחה לצד הטיפולים. מעבר לכך, מקום שבוחר להכניס את הגישה הזו לתוך תהליך השיקום שלו משדר מסר חשוב למטופלים ולמשפחותיהם: רואים כאן את האדם כולו, ולא רק את האבחנה שמופיעה בתיק הרפואי. זהו מסר שמחזק את תחושת האמון, משפר את שביעות הרצון מהטיפול, ומסייע ליצור חוויה כוללת של טיפול שמחבק ולא מתייחס רק לסימפטומים. במצב כזה מטופלים רבים מרגישים שמסתכלים על כל התמונה של חייהם ולא רק על המחלה, הפציעה או השיקום.

למה חשוב לשלב כלבנות רפואית-שיקומית כחלק מתהליך השיקום?

בעולם הרפואה והשיקום מדברים היום יותר ויותר על הצורך לראות את האדם בראיה הוליסטית ושלמה, מעבר למדדים ולתוצאות בבדיקות. שיקום טוב הוא שיקום שמכבד את הקושי, נותן מקום לרגשות ומחפש דרכים להקל על הדרך, לא רק על הממצאים הרפואיים. שילוב של כלבנות רפואית-שיקומית בתוך המסלול הזה מוסיף שותף מיוחד, שמביא איתו חיבור טבעי בין מקצועיות רפואית לבין קשר פשוט ומחזק בין אדם לכלב. החיבור הזה נותן למטופל מקום בטוח להיות בו, מאפשר לו להרגיש רצוי, אהוב ובעל ערך, גם בתקופה שבה הוא תלוי באחרים ולעיתים נמצא רחוק מהבית. כאשר רואים בגישה הזו חלק אינטגרלי מתכנית השיקום, ולא תוספת מקרית, אפשר לראות איך כל המערכת מרוויחה: המטופל מרגיש פחות לבד, האימון והתירגול יחד עם הכלב מעלים את המוטיבציה וההתמדה. המשפחה מרגישה שיש מי שחושב על איכות החיים של יקירם, והצוות מקבל כלי נוסף שעוזר לו להחזיק את המורכבות הרגשית והטכנית של העבודה היומיומית לאורך זמן. כאשר יש לצוות תמיכה כזו, קל יותר לשמור על מקצועיות לצד אמפתיה, ולהמשיך ללוות את המטופלים גם ברגעים הקשים ביותר.

ד”ר כלב- למה כדאי לפנות למיזם שמשלב הולכים על 4 בתהליך השיקום.

מיזם ד”ר כלב פועל כדי להפוך את תהליך השיקום לקצת פחות קשה ומאתגר, ולחזק את הרובד הרגשי בתוך מערכות הבריאות והשיקום. אנשי המיזם רואים מול העיניים מטופלים, משפחות וצוותים, ומבינים עד כמה חשוב שיהיה לצד הטיפול הרפואי והפיזיותרפי גם מקום לחום, קרבה ותחושת ביטחון. בזכות ניסיון עשיר בעבודה בסביבה רפואית, שיתוף פעולה הדוק עם גורמים מקצועיים ותפיסה שמכבדת כל אדם, ד”ר כלב מצליח ליצור במוסדות שבהם הוא פועל רגעים של נשימה ותקווה בתוך ימים מורכבים, לעודד שיתוף פעולה ולהפוך תרגול שאלול להיות סיזיפי וכואב לחוויה משותפת ומהנה. אם אתם מנהלים בית חולים, מרכז שיקום או מסגרת טיפולית אחרת, ורוצים להעניק למטופלים שלכם מעטפת רחבה יותר, זה הזמן לפנות אלינו לד”ר כלב, ללמוד על האפשרויות לשיתוף פעולה ולבחון איך ניתן להביא את הפעילות החשובה הזו גם אליכם.

והנה סיפור ממקור ראשון

הוא היה לוחם, אגוז קשה, היה די מסוגר בעצמו. לא הגיע לרוב הטיפולים. לא שיתף את הצוות במה שקרה לו שם.

שאלו אותו אם הוא אוהב כלבים והוא ענה שכן. אמרו לו להגיע אליי ולהפתעת כולם הוא אכן הגיע. הזהירו אותי וסיפרו לי כמה הם מתקשים איתו. זה היה הטיפול הראשון שלנו באותו היום. הוא הקדים ממש וחיכה לנו במקום. כשניגשתי, המטפלת (פיזיותרפיה) שלו עוד סימנה לי לתת לו את הזמן, כי לא האמינה שזה יעבוד כל כך מהר. כשהתקרבתי אליו עם הכלבים, שחררתי את ד"ר שושי כמה מטרים ממנו, כדי שהמפגש יהיה טבעי. היא ניגשה אליו, ואני בנתיים התעכבתי עם עוזי מאחורה. קשרתי אותו במקום שלו ובזמן הזה, שושי כבר יצרה מגע ראשוני. הלכתי למלא להם קערות מים וכשחזרתי, ראיתי אותו די מתרפק עליה. נתתי לו כמה רגעים והרחקתי את המטפלת שלו, שרצתה לגשת אליו. כשהתקרבתי, הוא מיהר להסתיר ולנגב את הדמעות. התיישבתי לידו. הנחתי את הפאוץ' של חטיפי האילוף של שושי לידו, והצעתי לו להאכיל אותה. הוא התחיל להאכיל ושאל אותי מה בדיוק עושים פה. אמרתי לו שבדרך כלל, במפגש הראשון אני מספר עליי ועל הצוות והוא מספר על עצמו. שאלתי אותו מי הוא מעדיף שיתחיל והוא ענה שאני. סיפרתי לו בקצרה על התאונה שלי ומה הביא אותי להחליף מקצוע. הרחבתי קצת על שושי ועוזי. מבלי שהייתי צריך לבקש, הוא התחיל לספר על עצמו. בהתחלה פרטים יבשים, ואז הוא פשוט התחיל לספר לי בפרטי פרטים על ההיתקלות שלו בעזה, בה הוא נפצע ואיבד חבר. מהר מאוד הוא הגיע לדמעות, וזה ממש הרגיש שהוא מתחיל להשתחרר. המטפלת שלו שראתה את זה מהצד, לא האמינה! הבחור פרק וסיפר ותיאר וכל הזמן ליטף והאכיל את שושי.

בסוף הוא קם ושאל, "טוב, מה בעצם עושים עכשיו?"

הסברתי לו איך נראים תרגילי הבסיס והתחלנו את הטיפול הפיזי.

מאז אנחנו נפגשים ומתרגלים על בסיס שבועי קבוע.